מינהל או רשות ציבורית, ציידים ויורי ספורט או פשוט אספן, לא קל להזמין נשק או מוצר הכפוף לרישיון יבוא או ייצוא. כי בהתאם לחקיקה של המדינה שלך, של זו שבה אתה רוצה לרכוש משהו חיוני למשימה שלך או לתשוקה שלך, זה יהיה מורכב (אפילו מרתיע ממש) לא לעשות טעויות בניסוח התיק שלך, בבחירת מסמכים אדמיניסטרטיביים נכונים לספק או את הצעדים השונים שיש לבצע, החלטנו לנצל את הרשתות (מנהלות, משרדי עורכי דין, יצרנים וכו') בהן אנו משתמשים על בסיס יומי כדי לאפשר ללקוחות שלנו, אזרחים וחיילים, להיות מסוגלים לקנות "מהמדף" כל מה שהם צריכים ... או רוצים!

יבוא נשק ותחמושת מארה"ב (או מוצרים אחרים הרשומים ברשימת התחמושת האמריקאית):

נשלט ברובו על ידי ארה"ב (32% מהשוק העולמי בתקופת 2013/2017), יצוא הנשק - ממערכות נשק מסוג טילים ועד AR15 פשוט - ממדינה זו מתוכנן בצורה מושלמת בסמכותם של שני ממשלים נפרדים (תחת אגודת משרד החוץ האמריקאי), ה-ATF וה-BIS - לא נדון כאן ב-OFAC. ה-ATF (הלשכה לאלכוהול, טבק, כלי נשק וחומרי נפץ) תהיה אחראית באופן ספציפי יותר לעיבוד הייצוא של כל המוצרים הכפופים לחקיקה ITAR (International Traffic in Arms Regulations) ו-USML (רשימת תחמושת ארה"ב), כלומר הכי הרבה מוצרים לצבאות ( רקטות, טנקים, מטוסים וכו'), כלי נשק ותחמושת מסוימים ומוצרים אלקטרוניים מסוימים (אופטיקה IR, ראייה תרמית וכו'). ה-BIS (הלשכה לתעשייה וביטחון) יסדיר את המוצרים הכפופים ל-EAR (תקנות מינהל היצוא) ול-CCL (רשימת בקרת מסחר), המייצגת רשימה עצומה של מוצרים (בפרט הגנה בליסטית, רובי ציד ואופטיקה מסויימת כגון נקודות אדומות.

תלוי אם אתה שייך לאחת או אחרת מתקנות ITAR ו-USML או EAR ו-CCL, תהליך הייצוא, האלמנטים האדמיניסטרטיביים, הקובץ שיוצג, המס וזמן הטיפול יהיו שונים. יש לציין כי מתחת לסכומים מסוימים (בעיקר עבור ה-EAR וה-CCL) המדינות ה"ידידותיות" של ארה"ב פטורות מרישוי ויחשבו ל-NLR (Non License Required).

כמובן, ייצוא למדינות תחת סנקציות או אמברגו יהיה בלתי אפשרי, אלא עם אישור ספציפי. באופן דומה, כל ייצוא של מוצר הכפוף ל-ITAR או USML עם ייצור על ידי הלקוח (בין אם סוחר, משתמש קצה או מפיץ) של רישיון יבוא מאומת על ידי הרשויות המוסמכות של מדינת המסירה.

יבוא/יצוא נשק – עקרונות כלליים:

ישנן תקנות רבות בנושא יבוא/יצוא והחזקת נשק כמו שישנן מדינות (למעט מרחב שנגן שיש לו תקנות משותפות שמקובלות ומיושמות פחות או יותר על ידי המדינות החברות בו). באופן דומה, לרוב המדינות יש סוכנות המיועדת לפיתוח יצוא מתעשיות הנשק שלהן, עם מערכת רכש ספציפית, ו(מלבד בצרפת) חייבת במס (גבוה יותר או פחות). ברור שכל מכירת נשק לייצוא (או מוצרים הנחשבים ככאלה) אמורה להיעשות תחת שליטת האו"ם שיש לו משרד ייעודי, UNODA, ובהתאם לכללים שנקבעו על ידי TCA (טיפול בסחר בנשק) – כמה צוותי חשיבה (סקר נשק קל, SIPRI וכו') ועמותות התמחו אף הם במגזר זה.

בפועל - וכדי שההובלה והמשלוח יהיו חוקיים - בין אם אתה ממשלה או אופה מקומי, יש לספק את המסמכים המנהליים הבאים:

  • האישור הרשמי של המדינה המייצאת (היכן המוכר נמצא)
  • ההרשאה הרשמית של מדינת היבוא (בה הלקוח נמצא)
  • תעודת משתמש קצה (מסמך הקובע רשמית מי ישתמש בחומר שנמסר - מסמך זה יסופק לרוב לשירותים שמאשרים את הייצוא)
  • כל המסמכים הדרושים להובלה (תעודת הובלה וכו')

לאחר הגעת הסחורה ליעדה, בהתאם לכללי בקרת המכס, יהיה צורך להזעיק משלח מכס (בעל ההרשאות המתאימות לשמור את הסחורה עד לביצוע בקרת המכס ואי אפשר לקצץ - שהמיסים שולמו).

המקרה המיוחד של המדינות החברות ב-CIP

קבוצה של 14 מדינות מצייתת ל-CIP (הנציבות הבינלאומית הקבועה להוכחת כלי נשק ניידים). גוף זה, המתארח על ידי ממשלת בלגיה, קבע הסכם המאפשר למדינות החברות להכיר בסימני ההוכחה השונים על כלי נשק, ומגדיר את הכללים הטכניים (התנגדות ללחץ וסוג הקליע, אישורים, "כדורי 'פלדה'...) המבטיחים את איכות הנשק והתחמושת המיוצרים על ידי החותמים או מיובאים על ידם או בגבולותיהם.

באופן קונקרטי, הדבר מרמז על יבוא מארה"ב או כל מדינה שאינה חברה ב-CIP, ולפני מסירת הנשק ללקוח, מעבר דרך בית ההוכחה, אשר יחבוט את הנשק. (לאחר הבדיקה הנדרשת כמובן) כך שניתן יהיה "לשחרר" אותו בשוק של אזור ה-CIP.

זוהי הבטחת אמון לבעלים שיהיה לו הוודאות שכללי האומנות כובדו ושההתנגדות המכנית של הנשק מאפשרת שימוש ללא סיכון.